הראשון במאי

על הבוקר קלטתי שהיום אחד במאי. חג סולידריות הפועלים. 

היות לאחרונה אני קצת מוצפת בזכרונות העבר המודחקים וגיליתי תוכנה שהופכת תמונות שחור לבן לצבעוניות של MyHeritage ועל זה פוסט נפרד, תוצאה ראשונית בינתיים ניתן לראות כאן. 

כל זה יחד גרם לי להיזכר בשנות ילדותי אחד בברית המועצות בשנות ה-80.

כל שנה באחד במאי נערך טקס ומצעד הראווה המרכזי המרשים בכיכר האדומה במוסקבה, מפגן כח המשודר בערוץ הראשון מתוך שניים שהיו קיימים בטלוויזיה הממלכתית. ההתלבטות הגדולה של הוריי הייתה האם להישאר בבית לצפות במצעד המרשים או ללכת לתהלוכה לכבוד החג במרכז העיר. רק כדי להנגיש את הרעיון, זה כמו להישאר בבית לראות טקס הדלקת משואות בהר הרצל או ללכת לבמות ביום העצמאות הישראלי. 

ללכת לתהלוכת באחד במאי זה:

א. להתלבש חגיגי. חגיגי בברית המועצות זה צנוע, לא צעקני ולרוב כולם לובשים את אותו הדבר.

ב. לעשות קוקיות בשיער ומעליהן באנטים, הדברים האלה על הראש, ואני לא מתכוונת למגבת שתקעו לי בנוסף בתמונה. לא חושבת שיש תרגום לעברית. אני זוכרת שזה כואב. ככה היינו הולכות גם לבית ספר אפילו ביום יום. באנטים לבנים ליום חג ובאנטים בצבע אחר ליום רגיל. שמישהו יסביר לי הגיון של הדבר הזה.

ג. להידחס לתחבורה ציבורית (טראם = טרמוואי= רכבת חשמלית). להידחס כי כל העיר נוסעת לאותו כיוון. 

ד. להחזיק בלונים אדומים ולבנים ביד או זר טוליפים ולדאוג שלא ימעכו אותי ביחד עם הבלונים או הטוליפים בתוך הטראם, והעיקר לא לאבד את אמא בכל ההמולה. 

ה. להגיע לתהלוכה, להינות מאווירה חגיגית. חגיגית של סובייטים, כן?! לא זוכרת האמת מה הם השירים של אחד במאי אבל בטח משהו שקשור לניצחון על הנאצים או שאני מתבלבלת בין 9 במאי, כנראה זה יותר על המולדת וכמה ברית המועצות היא מדינה הכי גדולה, הכי חזקה, הכי טובה, הכי הוגנת והכי צודקת והכל בחגגיות ובהתלהבות קומוניסטית.

ו. אפשר להינות גם מנאומים של מנהיגים הקומוניסטים על הבמה גבוהה, נאומים בלתי פוסקים על ההישגים של ברית המועצות ועל הפועלים המקומיים גיבורי העם, האמת שבגיל 5 פחות ירדתי לסוף דעתם, סתם התבוננתי.

ז. לשבת על הכתפיים של אבא או להחזיק ביד של אמא כי נראה לי אבא היה פחות בקטע של סובייטים ושל תהלוכות, אבל מידי פעם שיתף פעולה. באופן כללי להיות מרוצה מזה, בהנחה שהבלון לא התפוצץ בתחבורה ציבורית לפני כן ופרחים לא התפרקו בדרך.

ח. לקוות שבסוף כל הדבר הזה יקנו לי איזה פירז'וק או גלידה בתקווה לא ללכלך את הבגדים. קצת מסורבל בשביל ילדה בת 5 לאכול ברחוב ההומה, בלבוש חגיגי + מעיל כי עדיין קריר בחוץ + באנטים כבדים על הקוקיות שגם ככה כואבות + בלון או פרחים ביד + מוסיקה רועשת וחוזרת בלופים וכל זה באווירה פומפזית.

ט. לחזור הביתה באותה תחבורה ציבורית עמוסה ולהבין שאין לחזור על אותה החוויה כל שנה, אבל מידי פעם אפשר.

י. אף פעם לא להבין עד הסוף מה חוגגים ולמה כולם כל כך שמחים על אחדות פועלי העולם.אחד החגים השמחים בברית המועצות, אין מה להגיד.

בתמונה רוב סמלי והחג ואני במסיבה בגן הילדים, מסיבה כזאת שההורים באים והילדים מופעים, כמו מסיבת חנוכה בגנים בישראל. צולם אחרי ההופעה להורים, במקרה הזה של הריקוד הבלארוסי, זוכרת את תנועות הריקוד, זה היה מעגל. למה בלארוסי כי בעצם סיסמת החג היא "פועלי כל העמים תתאחדו", אני הייתי מאוקראינה ובלארוסים הם עם שכן. רשום על הקיר מאחוריי "שלום עולמי, עבודה, מאי".חג העבודה שמח לכולם!