חג שבועות בעניי גיורת

עם חלוף השנים וככל שאני מתעמקת יותר בנושא כך אני מוצאת יותר רבדים נסתרים ונקודות חיבור אישיות לחג השבועות.

אם נשים בצד שמדובר בחג הרשמי של גיור וכולנו היינו קצת גרים בהר סיני, מדובר בחג הרוחני ביותר ביהדות.

ניתן לדבר ולכתוב רבות על החג, המנהגים והמשמעויות שלו.

אני אישית מוצאת חיבור מיוחד לתיקון ליל השבועות. בזכות כמה דברים:

כי מדובר בתיקון.

כי מדובר בלימוד.

כי מדובר בלימוד לילי.

כי מדובר בלימוד שהוא שיח פתוח.

כי מדובר בלימוד/מעגל/שיח נשי.

"ליל שבועות" ו"לימוד" מתחילים באות אות ל', אות הגבוהה ביותר שמגלמת את התורה. תורה כולה על רגל אחת. 

בליל השבועות אני נוהגת ללכת להרצאות, שיעורים, שיחות ומעגלי נשים. לעתים נפגשת בבית עם חברה טובה, לעתים הולכת להרצאה עם גיסה, לעתים אפילו עושה סיבוב הרצאות, ממש כמו סיבוב פאבים לילי בעולם החילוני. דומה מאד, רק השיכרון הוא מסוג אחר, הלבוש הוא אחר, בגד לבן, כיסוי ראש, יותר קדושה. 

האמת ליל השבועות הופך אותי לבן אדם אחר, לבן אדם טוב ונקי יותר. מחזיר למקורות. בלילה הזה, אוטופיסטי מצידי, אבל מרגיש לי שניתן לתקן הכל. לא, אני לא מתיימרת בשלב זה לתקן את העולם, אבל חושבת שניתן לתקן את עצמי כי עצם זה שיש תיקון אומר שיש הזדמנות שניה ואם מדברים על תיקון, אין אדם שאין לו מה לתקן, אולי רק התינוק שנולד. 

לאורך השנים אנחנו הולכים בעולם וצוברים דברים לתקן. מספיק לפתוח את עשרת הדיברות ולהתעמק בהם כדי להבין שאף אחד מאיתנו לא חף מפשע, במיוחד בדיבר העשירי שהוא הכי קשה לביצוע, כי מדובר בעצם המחשבה ולא עצם המעשה. 

יש כאלה שזקוקים לקרוא בספר שנקרא "תיקון ליל שבועות" ומרגישים שתיקנו משהו או יצאו לידי חובה, אני לא מתחברת. יותר חשוב לי לתקן את עצמי במחשבות ובמעשים שלי. כל פעם משהו אחר וכך להתקדם בצעדים קטנים ולעלות רמה.