אני רוצה לשתף אתכם בסיטואציה מחיי שקרתה בראש השנה הראשון שלי בישראל אתם תחשבו לבד לאן לקחת את זה.
כשבועיים אחרי עלייתי לישראל היה חג. ראש השנה.
הפנימייה התרוקנה וכל מי שהיה לו לאן לנסוע נסע וגם אני נסעתי. נסעתי לקרובי משפחה רחוקים בחולון, גם הם עולים חדשים טריים יחסית. הגיעו לישראל כחצי שנה לפניי.
שעת סעודת החג התקרבה, לכולם היה ברור שמדובר בערב חג ראש השנה, אבל מה עושים לא ברור. לא לבן דוד של אבא שלי, לא לאשתו, לא לבת שלהם ולא לי, לא היה מושג מה עושים עם כל הדבר הזה. ערב ראש השנה. אוכלים תפוח בדבש, אז סבבה אכלנו. אז ארוחת ערב הייתה קצת יותר מושקעת מהרגיל, בתקציב של עולים חדשים כמובן שעוד בנוסף להכל היו צריכים לארח ולהיות תקועים איתי כל החג שלושה ימים.
סיימנו ארוחה תוך חצי שעה. עם שטיפת כלים בוא נגיד שעה. מה עושים עכשיו? מה נעשה עכשיו עוד יומיים. לאף אחד לא היה ברור. מזכירה מדובר בטרום עידן אינטרנט ולא היה ניתן לעשות גוגל כל כך פשוט ולגלות מה הוא בעצם החג, מנהגי החג ומאכלי החג.
אחרי "סעודת חג" יצאנו לטיול ברחובות חולון. מכוון שהזמן לא היה חסר לנו, זוכרת שהולחט ללכת לכיוון חוף הים בבת ים. לא זוכרת למה ואיך לים לא הגענו, משום מה טיילנו שם ברחובות ודיברנו די הרבה זמן והדבר שאני זוכרת ממש טוב זו החוויה הכללית: הרעש וההמולה שהייתה נשמעת מכל בניין ובניין. בהתחלה אלו היו אנשים בבגדים לבנים שהיו רצים עם סירים והעוגות - "המאחרים". אחר כך זו הייתה המולה ורעש של משפחות ענקיות בתוך הבתים. היה שלב של קידושים והברכות הנשמעים ובסוף בסוף מה שאני זוכרת זה שקט דממה, לא מדברים ורק רעש של סכו"ם פוגע בצלחות הריקות או המלאות וככה מדירה לדירה מבניין לבניין רעש של סכו"ם הנוגע בצלחות ובכלי הגשה.
כל מה שרציתי באותו רגע זה "להיות זבוב", לעבור מדירה לדירה ולהבין מהו ראש השנה הישראלי. על מה כל הרעש וההמולה, מה הקידושים והברכות ומה הם אוכלים שם כל כך בשקט וכל כך הרבה זמן.
אם יש לכם אפשרות תזמינו אליכם לארוחה, לחג, לסוכה עולה חדש/ה, חייל/ת בודד/ה או כל בן אדם זר או בודד אחר. לא תאמינו כמה טוב על הלב אתם יכולים לעשות.
אתם לא מכירים? יש הרבה קבוצות בפייסבוק שיכולות לקשר.
אני יודעת שעכשיו זה קצת מאתגר בגלל קורונה, אז אולי רק תזכרו לפעם הבאה או תרימו טלפון לאותו עולה חדש/חייל בודד/ניצול שואה/חולה קורונה ותאמרו מילה טובה וחג שמח .