אין כל עוררין על כך ששנת 2020 הייתה שנה מיוחדת. שנה שהוציאה את כולנו, ללא יוצא מן הכלל, מאזור הנוחות.
שנה של ניגודים.
למדנו המון מונחים חדשים.
המונחים היו זהים לכולנו, הפרשנות לא.
הפרשנות תלויה בנסיבות, באופי ובתפיסת העולם.
השנה, ללא התראה מוקדמת או מחלות ברקע, חליתי מאד קשה בקורונה, הייתי על סף קריסה, ראיתי אור בקצה השני של המנהרה. שרדתי כדי לספר.
פספסתי כל החגיגות העגולות של חיי, אשר בסופו של דבר נחגגו בדרך הכי טבעית ואמיתית, רק עם האנשים הקרובים ביותר.
התמודדתי עם משבר עסקי, יש לומר לא רע בכלל, רואה את שנת קורונה כבית הספר המושלם, בעצם אלו החיים עצמם.
לצד כל זה...
מבחינתי, זו הייתה שנה מושלמת, שנה של קפיצת מדרגה, עשירה בלמידה ובאירועים מסוג אחר.
שנה בה הכרתי המון אנשים מדהימים ובעיקר נשים מדהימות, למרות הקורונה ובזכות הטכנולוגיה.
השנה שדרגתי את עצמי מבחינת קריירה ומטרות לעתיד.
השנה פתחתי בלוג, פתחתי עסק והתחלתי להתנדב במשהו שמאד רציתי.
השנה התחברתי ל"אני הפנימית".
השנה מיקדתי ודייקתי את עצמי.
השנה אמרתי "לא" לחששות ו"כן" לחלומות. הרחבתי את החלומות.
השנה הבנתי שהחיים קצרים והמלאכה מרובה.
למרות המחלה והעצירה כביכול, זו הייתה שנה מלאה בעשייה וביצירה.
בעניי זו הייתה שנה מיוחדת במינה.
כאן מיליון המונחים משנת 2020 (לפי הסדר הא"ב) כפי שיזכר לי.
אזור הנוחות – לצאת מאזור הנוחות קשה ונפלא. העברתי את החיים שלי אחורה ושמתי לב שתמיד השתדלתי לא להיכנס עמוק לתוך האיזור הזה ולהתרווח בו. אם לא נכנסים ולא מתרגלים, לא קשה לצאת.
אירועים בקורונה – צנועים, משפחתיים והכי טבעים שיש.
אסטרטגיית היציאה – בסוף הסגר הראשון הייתה סוג של אשליה שנוכל לצאת מזה. תמימים היינו.
בדיקת קורונה – מטוש בפה ובאף. עשיתי 3 פעמים, שלילי, חיובי, שלילי. קצת מציק, בסך הכל לא נורא. יש מצב מהמילה מתיש, רק התבלבלו באות.
בינג' – דוגרי. נהניתי. חבל שלא כל יום סגר כללי כולל מקומות עבודה ומערכת החינוך. אשליית חופש.
בידוד – ספרו לי על בידוד. בעבר בראשי מילה בידוד הייתה מתקשרת לצינוק בבית הכלא או בבית משוגעים. השנה בגלל שחליתי העברתי כחודש בחדר לבד...והאמת... היה לא רע. בזכות האינטרנט והזום בפרט, לא הרגשתי לבד לרגע, עבדתי, הייתי משתתפת פעילה בקורסים, הכרתי א.נשים מדהימים.ות, למדתי המון דברים חדשים. שוקלת לאמץ בידוד לסירוגין מרצון לחיי היומיום.
בילוייים בקורונה – מוערכים.
דרייב אין קורונה – אצלי בראש מתחבר לקולנוע מגניב . דמיון זה מה שנשאר לנו.
האירוע המתגלגל – לעולם לא הייתה דוגמה טובה יותר לצמד מילים "האירוע המתגלגל" מאשר ההתפתחות בנושא הקורונה. הן ברמה העולמית, הארצית והאישית.
החלטות הממשלה – זיגזג לא מבוסס. בדיחה. על החלטות האלה נשלם אנחנו, ילדינו ונכדנו. פשע.
החיים בזום – פיתחתי חיים בזום, חברויות, מערכות יחסים, למידה והתנדבויות. מתה על זה.
הסתערות על חנויות – עם תחילת הסגר הראשון, הייתה התנפלות על החנויות, אפוקליפסיס עכשיו. היה נחמד לשחק ב"סוף העולם הגיע", אבל הוא לא הגיע.
העולם הדיגיטלי – הפך להיות לחלק בלתי נפרד מאיתנו ומאישיות שלנו.
הצהרת בריאות – מצחיק כמה שזה איום ונורא כל עוד היה לא דיגיטלי, כרגע שהפך לדיגיטלי רק מצחיק. אני מתכוונת להצהרת בריאות לבתי ספר והגנים כמובן.
התקהלות – מונח חדש שהתפרץ לחיינו והפך לשלילי. מתגעגעת להתקהלות רחוב, התקהלות מסעדות, בתי קפה וברים. יום יבוא.
זום – עתיד כבר כאן. מכירים סרטים על מכונות הזמן. פעם חלמנו שתהיה לנו מכונה שכזו. היום בעזרת זום ניתן לפגוש כל אדם בעולם במאית השנייה. אומרים פיזיקאים של קוונטים שהזמן הוא לא ליניארי. אולי בעתיד הלא רחוק נוכל לפגוש בזום גם אנשים מהעתיד או מהעבר.
חגים בסגר – כמעט כמו חגים בסתר. דווקא נהנתי, בתכלס זה מה שרציתי ב 15 שנה האחרונות, זמן איכות עם המשפחה הקרובה שלי. קיבלתי.
חדשות – יום ללא חדשות קורונה הוא יום מאושר.
חום סובפבלי – אחת התופעות של פוסט קורונה. כשהתסמינים הקשים ומטלטלים נגמרו, החום נשאר. חום שעולה מעל 38 במהלך היום ויורד מתחת ל-36 במהלך הלילה, במשך שבועות. מטלטל אבל פחות מהמחלה עצמה. לרופאים לא היה לזה הסבר, אח אחד נתן לי הגדרה כזאת, שמצאתי לה סימוכין בגוגל בשפות זרות בלבד.
חזל"ש – צירוף מילים שגיליתי אותו רק השנה "חזרה לשגרה". נחמד לעתים לצאת מהשגרה ולקוות שיהיה לאן לחזור.
חל"ת – היה טוב וטוב שהיה.
חישוב מסלול מחדש – תמיד. בקורונה כל הזמן גיששתי באפלה וחיפשתי כוכב הצפון.
חקירה האפידימולוגית – מתיש ולא ניתן להסתמך על זה. הרי יכולתי להגיד בחקירה את כל העולה על רוחי ולא היו להם שום הוכחות. יש לומר לטובת משרד הבריאות שהעסיק כוח אדם איכותי ונחמד.
טיולים – פשוטים, צנועים, מחוברים לטבע ולהיסטוריה של ישראל. מדהים בעיניי. לא תמיד צריך לנסוע לחו"ל וחפש בשדות זרים. ארץ שלנו יפה ומיוחדת.
למידה מרחוק – זה החלק הקשה ביותר עבורי. חינוך ביתי לא היה הקטע שלי, יש אנשי מקצוע שיודעים לעשות זה הרבה יותר טוב ממני, אני אפילו מוכנה לשלם. אם יש משהו ששבר אותי בשני הסגרים הראשונים זה הנושא של למידה מרחוק.
מהות החיים – זהו, כשהייתי על סף קריסת מערכות חשבתי המון על מהות החיים, לא שאני לא חושבת על זה ביום יום. הבנתי שאם אמות עכשיו, לא אחשוב על העסק ולא אחשוב על תפקיד ספציפי בתור שכירה, אפילו לא על תפקיד דירקטורית או על כמות הכסף, אצטער רק שלא חיבקתי מספיק את הילדים.
ממט"ק (מוקד מכבי לטיפול בקורונה) – בהתחלה נחמד שמתקשרים כל יום להתעניין בשלומך וגם יש משהו מתוק בשם הזה, אך כשאחוזי התחלואה עולים אין עם מי לדבר בממט"ק. תמותי לך.
מסכות – א. מוזר כמה מהר הפך לנורמה. ב. התפתחה אופנה. נחמד.
מסכים – הרבה הרבה מאד מסכים. פנינו לאן?
נגיף – איך נגיף אחד קטן ובלתי נראה גבר על כולנו. המשפט הישראלי הידוע "יהיה בסדר" לא עובד עליו.
נוגדנים – דבר חמקמק ולא אמין. בכל הקשור לקורונה לא בטוח שניתן להסתמך עליהם.
נעלים – סגר ראשון בסימן נעלי ספורט כי ניסיתי לשחק אותה בכושר, סגר שני כפכפים כי בזום לא רואים, סגר שלישי נעלי בית כי קררררר. נעלי עקב שייכים לעולם הישן.
סגר – פעם היה נשמע כמושג ששייך למשטרים אפלים, היום שיגרת חיינו, מציאות אפלה. איך שגלגל מסתובב לו.
פיקניק – חגיגת יום הולדת האולטימטיבית, מפגש עם חברות וחברים. יש בזה קטע.
קורונה – מחלה קשה. הייתי שם ולא מאחלת לאף אחד.
קטובוליזם – מונח רפואי שכמעט ואין התייחסות בגוגל בעברית. במילים פשוטות שהגוף ניצל את כל המשאבים שהיו לו והוא מתחיל בהרס עצמי. היה קשה.
קניונים – התרגלנו לחיות בלי.
רוחב פס – בבית מרובה נפשות, בבית עם מתגברים, בבית שבו 5 א.נשים מחוברים כל אחד לזום שלו, רוחב פס הוא קובע הכל. הקירבה לראוטר קובעת יחסים בין בני בית.
ריחוק חברתי – לא ניתן לשנות את האופי הישראלי. ריחוק חברתי לא ב DNA שלנו ולא בשבילנו.
שליח – המקצוע הנדרש בשנת 2020.
שעת כניסת הסגר – מזכיר את שעת כניסת שבת בבני ברק. המולה המולה ופתאום ריק!!!
תסמיני קורונה – עכשיו אני יכולה לכתוב אנציקלופדיה שלמה רק עבור התסימינים.
אגדה עתיקה מספרת על טבעת של שלמה המלך החכם באדם שהיה מביט בה בעת צרה וגם בעת שמחה. היה כתוב עליה "גזי" ראשי תיבות של "גם זה יעבור"...