פילוג בעם

נכתב במקור בערב פסח תש"פ (הסגר הראשון של קורונה)

שבט אחים ואחיות. מכירים? ראיתם שבט כזה?

אני לא.

ראיתי הרבה שבטים קטנים, מסוכסכים, מפולגים, משוסעים, מעליבים ומקניטים אחד את השני, שבט אחד לא ראיתי.

לא ראיתי שבט אחד במערכת בחירות האחרונה וגם לא בשתיים לפניה. אני דווקא מקפידה לקרוא פוסטים של חבריי משני צידי המפה הפוליטית וגם מנסה להבין את הצד השני.

לא ראיתי שבט אחד כשצעקתם "כפייה דתית, כפייה דתית". על מה ולמה? הייתי בצד החילוני ואני מכירה אותו טוב, צד יפה עם תרבות עשירה ושורשים חזקים. ממה אתם מפחדים? ממה נלחצתם כל כך?

לא ראיתי שבט אחד בהפגנות של עובדים סוציאליים, אנשים שנותנים את החיים שלהם, את הלב שלהם ואת הנשמה למען אוכלוסיות המוחלשות ומקבלים כלום ושום דבר ויותר מזה אפילו לא כלים ואמצעים בסיסיים כדי לטפל באוכלוסיות המוחלשות. כל העם לא עמד מאחריהם, כי יש דברים פוליטיים "חשובים" יותר להתעסק בהם.

לא ראיתי שבט אחד עכשיו במשבר הקורונה, כאשר כולנו אמורים להתגייס למען מטרה משותפת אחת ובמקום זאת מחפשים שוב ושוב לפלג ולשסע וגם "לרקוד על עצמות" ולהוציא כל הרפש על מי שעשה טעות.

לא נדבר כאן על הפקרות של כל העצמאיים ועסקים הקטנים, שפקידי האוצר פשוט באופן מכוון ולא מובן מחליטים להתנער מהם ולהחליש אותם כאילו זה לא כח שמניע את הכלכלה ובמקום זאת לזרוק מתנות הזויות של 500 שח לילד כמו סוכריות בר מצווה שאין בהם שום תועלת מהותית.

בנוסף לכך, דעות קדומות, דעות קדומות, בואו נדבר רגע על דעות קדומות, כמה שאנחנו אלופים בדעות קדומות בשנת 2020, כמה קל לנו להכניס את כל הדעות שלנו לתוך המגירות ומשבצות שרכשנו בילדות או לאורך החיים ולא לזוז משם. כל הרוסיות זונות וכל רוסים אוכלי חזיר, כל השמאלנים עוכרי ושונאי ישראל, כל הימניים בורים, כל החרידים טפילים, כל הדתיים פנאטים, כל להט"ב - לא אפרט. 

אתם בטח שואלים ואיך כל זה קשור לפסח וליציאת מצריים? מאד פשוט.

אומנם כולנו יצאנו מאירופה הבוערת, ממדינות הערב, ממדינות מזרח התיכון, מאתיופיה ומברית המועצות. את יציאת מצריים שלנו עשינו, קרענו את ים סוף. אבל...וכאן אבל גדול. האם אנחנו ראויים להיכנס לארץ ישראל? 

אני בספק.

כפי שבני ישראל נדדו 40 שנה במדבר כי לא היו ראויים להיכנס לארץ ישראל בגלל חשיבתם המוגבלת והמקובעת, חשיבה של עבדות וחוסר גמישות. כך אנחנו נודדים כאן כבר כמעט 72 שנה ולא מצליחים להיכנס לארץ ישראל של כולנו, ארץ אמיתית של שבט אחים ואחיות.

עכשיו, כשיש לנו הרבה זמן פנוי , במילים אחרות הזדמנות להתבוננות פנימה, דווקא לפני ליל הסדר, מציעה שכל אחד יעשה את יציאת מצריים הפרטית שלו וגם אני. ינסה להתבונן בתוך עצמו ולחשוב איפה הדעה שלו התקבעה, כי זיהוי הבעיה זה כבר חצי פתרון. החצי השני הוא "התרגיל" לנסות להיכנס לנעליים של הצד השני הצד המנוגד או לקחת מגזר אחד שלא מתחברים אליו דווקא לחשוב על דברים טובים והחיוביים שיש בו. 

בימים אחרים הייתי אומרת לכם, לכו תכירו חבר חדש ממגזר אחר, תזמינו אותו לערב חג אצלכם בבית, תשבו איתו על קפה, תנסו להכיר אותו באמת ואת היתרונות והמעלות שבו. אך לא בימי קורונה, יום אחד, תעשו את זה. דווקא עכשיו כאשר אנחנו באמצע שנה העברית, שנת תש"פ, לא מאוחר עדיין להפוך אותה לשנת שת"פ.